משפט מפתח

 “אנחנו חייבים לבחור בצד. ניטרליות מסייעת תמיד למדכא ואף פעם לא לקורבן. השתיקה מעודדת את המענה, ואף פעם לא את המעונה. לפעמים אנחנו חייבים להתערב”.
(אלי ויזל) 

הדרך לתפקיד

כנערה הייתי פעילה פוליטית וידעתי שאשתלב באופן כלשהו במגזר החברתי. לאחר שנים של מעורבות פוליטית והתנדבות בארץ ובחול הבחירה ללמוד עבודה סוציאלית ולא מקצוע טיפולי אחר הייתה נעוצה בייחודו של המקצוע. מדובר במקצוע פוליטי החותר לשינוי המציאות ומשלב בין היבטים תוך נפשיים, להיבטים סביבתיים, קהילתיים ופוליטיים.

במהלך לימודי התואר הראשון, התחלתי לצבור ניסיון במקצוע ועבדתי כמדריכה וחובשת בהוסטל למתמודדי נפש. בהמשך השתלבתי בעמותת “אחריי!” וריכזתי מחוז בארגון הבוגרים של העמותה הנותן תמיכה וליווי לצעירים במצבי סיכון במהלך השירות הצבאי ועם שחרורם.

הייתה לי הזדמנות להשתלב כרכזת פרויקט במסגרת האגף למחקר, תכנון והכשרה, במטה משרד הרווחה והשירותים החברתיים, תפקיד שאפשר לי להכיר את משרד הרווחה בשלב מאוד ראשוני  בהכשרתי המקצועית מה שתרם לי רבות בהבנת מערכות הרווחה בישראל.

במקביל השלמתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית קהילתית במסגרת האוניברסיטה העברית.

לאחר שלוש שנים בתפקיד רכזת מחוז בעמותת “אחריי!”  קודמתי לנהל את ארגון הבוגרים של העמותה הארגון, בפריסה ארצית של 10 מרכזי ליווי צעירים ומערך ליווי חיילים, מלווה צעירים וצעירות במצבי סיכון.  

במהלך התואר השני התקבלתי לקורס הכשרת מדריכים בבית הספר לעו”ס ובמשך שמונה שנים הדרכתי סטודנטים לעבודה סוציאלית קהילתית ופרטנית, במספר אוניברסיטאות, במסגרת תהליכי ההכשרה המקצועית שלהם במקביל לעבודות אחרות.

במקביל השלמתי תואר שני בעבודה סוציאלית בהתמחות בטראומה ותואר שני בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית.

הצטרפתי לעמותת א.ס.ף, לתפקיד מנהלת המחלקה הפסיכוסוציאלית, ב-2013, והתמניתי למנכ”לית העמותה ב-2019.