משפט מפתח

“מה שלא הורג, מחשל! – להתגבר על כל מכשול, להפוך כל אתגר להזדמנות וכל כשלון להפוך להצלחה”.

הדרך לתפקיד

האמת שהדרך לתפקיד הייתה קצת לא צפויה.

בתור ילדה חלמתי להיות עו”ד. וכשאני חולמת, אני הולכת על זה ממש בגדול. ההורים שלי הטמיעו בי, שאם אתה רוצה להגיע למשהו, אתה חייב להיות הכי טוב בפער גדול מהאחרים, בכדי שיהיה שובר שוויון ברור.

זה מגיע אצלם ממקום מאוד אמיתי שחוו על בשרם. הם התגוררו באוקראינה במקום מאוד אנטישמי עם הקצאות קטנות ליהודים באוניברסיטאות ובתפקידי מפתח. הם השיגו תארים שניים ותפקידי ניהול כנגד כל הסיכויים בדרך מאוד קשה. וכך הם חינכו אותי.

אז כשאני חלמתי להיות עו”ד ובארץ היו אלפי עו”ד מובטלים, אז הייתי צריכה לחפש היכן אני טובה יותר מהאחרים. אז כבר בתור ילדה בת 13 שהתאהבה במקצוע, הלכתי ללמוד בבי”ס הכי טוב שמרוחק ממקום מגוריי שעתיים וחצי באוטובוסים לכל כיוון, ובו היה גם מסלול של בגרות מורחבת במשפטים וגם מסלול של תואר ראשון.

הייתי יוצאת מהבית ב5 בבוקר עם האוטובוס הראשון לבית הספר, וחוזרת הייתה עם האוטובוס האחרון  שיצא ב-22:00. אחרי לימודים לבגרות ולימודים לתואר ראשון בת”א. נהניתי בכל רגע. הכרתי את כל הפיגורות החשובות בעולם המשפט. וקיבלתי הצעה לסטאז’ אצל אחד מעו”ד המפורסמים והקליברים שיש כבר בגיל 15.

העתיד היה נראה מובטח. הקסם היה בילדה בת 14-15 שקראה יותר ספרות משפטית ולמדה והכירה יותר מהרבה סטודנטים בסוף התואר. כל הפיגורות הנכונות העריצו ואהבו את אותה הילדה.

היה לי ברור שאתברג טוב בתחום. הציונים היו מצוינים והכל היה סלול. עד לאותו יום נוראי ומטלטל בו התחלף המנהל הרלוונטי במוסד האקדמי בו למדתי, והחליט שילדים לפני תעודת בגרות לא יוכלו ללמוד במסלול למשפטים. כלומר, עלי להמשיך ללמוד משהו אחר או להפסיק את הלימודים. היינו רק 2 ילדים כאלה. החלום שלי נשבר. אני זוכרת את זה כמשבר מטלטל מאוד. הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש.

באותו הזמן גם ברמה האישית עברתי כל מיני תהליכים שהכריחו אותי לצאת לפרנס את עצמי בצורה מהירה. אבל הייתי באמצע התואר. בזכות הציונים הטובים, כל אופציה עמדה לפני. אך התשוקה ללמוד כל דבר אחר חוץ ממשפטים לא הייתה קיימת.

התחתנתי בסיום כתה י”ב. נרשמתי ללימודים במקום שאפשר לי ללמוד בצורה מוזלת במקום הראשון שבו מצאתי חניה כשהגעתי. רק שתהיה תעודה כלשהי. ומיד יצאתי לעבוד. הגעתי לעבוד במוקד מכירות של חברת תקשורת כעבודה סטודנטיאלית, במקביל לשירות לאומי שעשיתי.

במוקד הזה, מאוד מהר התקדמתי והגעתי לעולם העסקי. גם שם התקדמתי מאוד מהר והתאהבתי בעולם ה- IT בכלל וככל שהתמקצעתי ולמדתי יותר אז התאהבתי בעולם אבטחת המידע.

משם התקדמתי ועברתי דרך לא פשוטה עד לתפקיד שלי היום. הדרך הייתה לא פשוטה מכמה סיבות. הגעתי בעמדת נחיתות. הגעתי ילדונת (מהמין הלא נכון ובגיל הלא נכון) לעולם של גברים בגילאי ה-40 פלוס.

בכל רגע משמעותי בו התמודדתי על תפקיד ניהולי קיבלתי על כך תזכורת. החל מהרגע בו נכנסתי לעבוד כ- Account Manager במחלקת ה- Enterprise בחברה גדולה ועד לרגע בו התמודדתי על תפקידי ניהול זוטרים ובכירים. העניין הוא, שדווקא זה, תמיד הוציא ממני את הטוב ביותר. ההורים שלי החדירו לי את זה לעצמות. ובכל פעם שהייתי במצב של אנדרדוג, יצאתי חזקה יותר וניצחתי.