מנכ”לים יקרים

נעניתי בחיוב לעצתו של אבי פרץ על מנת לכתוב מאמר קצר – בנושא שמאד קרוב לליבי. העברה בין-דורית בעסקים משפחתיים.

זהו נושא שהפך להיות מאד אקטואלי בשנים האחרונות.

תופעת הבייבי בומרס – כל אותם שנולדו לאחר מלחמת העולם השניה והביאו בשעתו לפריחה כלכלית עצומה, פתחו עסקים (חלקם מאד מוצלחים) ומשמשים כיום כאבות המייסדים בחברות שלהם. להרבה מהם יש בני משפחה ממשיכי דרכם ועומדת בפניהם השאלה האם ומתי להעביר את השרביט  לדור הבא? ובעיקר – איך לעשות את זה?

כאן המקום לציין שאינני עורך דין או רואה חשבון, להפך.

כמי שגדל כל ילדותו בעסק המשפחתי שלנו ומשמש כבר למעלה מ 15 שנה כמנכ”ל החברה. עסקתי רבות בנושא הזה מהפן העסקי, החוקתי, המיסויי ובעיקר המשפחתי.

אני בן למשפחה שפועלת כבר כשלושה דורות בעסקי הטבק מאז שנת 1935. נולדתי לתוך זה והאמת שאף פעם אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לעסוק בזה. החיים גלגלו אותי לתחום המרתק של עולם הסיגרים ואת רוב שנותי כבוגר בילית בחזקת אבא שלי בניהול משותף של העסק המשפחתי שלנו. בשנים האחרונות עסקתי בניהול השותף, ואבא ז”ל שהיה יזם בנשמתו שימש כשותף פעיל ובעלים של החברות שלנו. השותפות הזו הביא אותנו להצלחות לא מבוטלות בעולמות שלנו ולרווחה כלכלית- היינו כמו זוג נשוי לטוב ולרע.

עסק משפחתי

עסק משפחתי מתנהל לעיתים באופן שונה מחברה “רגילה”

מצד אחד- בן משפחה הוא שותף מחוייבות אמין ברמה הגבוהה ביותר, אך “לכל שבת גם מוצאי שבת” אנחנו פוגשים את השותפים העסקיים שלנו גם מחוץ לשעות העבודה ומחוייבים למערכת יחסים בריאה גם בשישי בערב סביב שולחן המשפחה.

תרבות ארגונית

תרבות ארגונית של משפחה משפיעה גם על שאר עובדי החברה שאינם חלק מבני המשפחה לטוב ולרע. והיא לעיתים שונה מתרבות תאגידית מקובלת.

הרבה מאד עסקים נמנעים מלבחוש בתחום הזה שעלול לפתוח פצעים ובעיות גם ברמה המשפטית וגם ברמה המשפחתית- בבחינת תפוח אדמה לוהט שלאף אחד אין חשק באמת להתעסק בו. לאומת זאת הרבה פעמים לאבי המשפחה אין רצון לעסוק בהעברת השרביט עם יורשיו עוד בחייו. ולפעמים זה סתם חוסר יידע ומודעות.

והזמן פשוט עושה את שלו, לכל משפחה יש דדליין שכתוב למעלה, יום ושעה שלצערנו תמיד קורה.

השאלה היא האם אנחנו באמת מוכנים?

בגלל השאלה הזו נפלו עסקים מוצלחים רבים, משפחות התפרקו ועובדים מסורים רבים הלכו הביתה. כסף רע נשפך על כסף טוב. במציאות העולם העסקי המורכב של המאה ה- 21, עסקים רבים שהוקמו במהלך המאה הקודמת לא שרדו את המהלך.

אפשר גם אחרת

כמי שעשה תהליך מוצלח של העברה בין-דורית אני רואה בזה כיום כשליחות של הצלת נפשות! לא פחות מכך.

אז איפה מתחילים?

• ראשית יש ליצור הבנה משפחתית רחבה בתהליך המורכב הזה, ונכונות להשקיע זמן משאבים ותשומת לב לעניין מצד כל בני המשפחה.
• בניית אמון קודם כל מול ההורים- האבות המייסדים והסכמה שלהם בנחיצות התהליך.
• בניית אמון ותהליכים מול שאר בני המשפחה שעובדים בעסק. כמו גם אילו שאינם עובדים בחברה.
• והכי חשוב- לבלוע את האגו!

לאחר מכן נידרש למנות בן משפחה אמון שינהיג את התהליך החשוב ויתחיל במינוי יועצים ובעלי מקצוע שיביאו את העסק והמשפחה בהצלחה להעברת המקל המיוחלת.

יש כאן מגוון של בעלי מקצוע מתחומים שונים כגון:

• עורכי דין עסקיים
• עורכי דין לענייני משפחה
• עורכי דין לענייני ביטוח לאומי
• יועצים פנסיונים
• יועצי מס
• יועצים עסקיים שונים

מצד שני ישנם גם בעלי מקצוע בתחומים “רכים” יותר כמו מגשרים, יועצים לענייני משפחה או מלווה פרוייקטור שעשה את התהליך ומבין מה נדרש.

כיום יש מודעות הולכת וגדלה לתחום ומגוון בעלי מקצוע שמתמחים בנישה הזו.

אין לדעת מי מאותם בעלי מקצוע יגרום לבני המשפחה להבין באמת את נחיצות התהליך ואת ההכרה שמועד הדדליין מתקרב אך אינו ידוע.

אצלי מי שפתח את “הפקק” היה דווקא היועץ הפנסיוני שזכה לאמון של הורי ודירבן אותם מאד לתהליך.

להבדיל מהסכמי גירושין או מחלוקות על רקע ירושות, כאן מנהלים משא ומתן עם היקרים לנו והכל כדי להישאר יחד ולא כדי להיפרד.

לאחר הפגישה עם אותו יועץ פנסיוני נכנסנו למשא ומתן בעזרת אנשי מקצוע מגוונים. חתימת הסכם התרחשה תוך מספר חודשי תהליך אינטנסיבי.

לצערי בסיפור הזה אין אף פעם סוף מהאגדות, כחצי שנה מיום החתימה המיוחלת אבי היקר הלך לעולמו לאחר מאבק עיקש והדבר האחרון שהיינו צריכים זה ריב נוסף על הנכסים של המשפחה שלנו. נשארנו משפחה מלוכדת.

ביום שאחרי, כשקמנו מהשבעה פשוט הלכתי לעבודה…. העסק היה פתוח נכנסתי למשרד והתיישבתי בכבדות במקום שלי, עבור הנוכחים עולם כמנהגו נוהג. עבורי- כמה לא מובן מאליו.

• המאמר איננו תחליף לייעוץ משפטי