על מה מתבסס התחקיר

תחלופת מנכ"לים (CEO Turnover) היא אחד המדדים המרכזיים שבהם עוקבים משקיעים מוסדיים, דירקטוריונים וחברות ייעוץ ניהולי אחר יציבות ההנהלה הבכירה. ברמה העולמית קיים מדד ייעודי ומפורסם — Global CEO Turnover Index של פירמת ייעוץ ההנהלה הבכירה Russell Reynolds Associates, העוקב אחר עזיבות מנכ"לים ב-13 מדדי מניות מובילים בעולם (כולל S&P 500, FTSE 100, DAX, Nikkei 225 ועוד) מאז 2018. בישראל, לעומת זאת, אין גורם רגולטורי או מקצועי שמפרסם מדד תחלופה ייעודי למנכ"לי חברות ציבוריות. לכן, לגבי ישראל התבססנו על שלושה מקורות מוסדיים חלופיים שמאפשרים תמונת מצב עקיפה: ניתוח מינויי מנכ"לים במשרדי ממשלה שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, דוחות מבקר המדינה על תחלופת הנהלה בכירה בחברות ממשלתיות, וחוק החברות הישראלי שקובע כללי כהונה לדירקטורים (כמדד עקיף להשוואה).

המגמה העולמית: שיא תחלופה שני ברציפות

לפי מדד התחלופה העולמי של Russell Reynolds Associates, 234 מנכ"לים עזבו את תפקידם ב-2025 בחברות הנכללות ב-13 מדדי המניות המובילים שהפירמה עוקבת אחריהם — עלייה של 16% לעומת 202 העזיבות שנרשמו ב-2024, ו-21% מעל הממוצע של השנים 2018-2025. מדובר בשיא כל הזמנים מאז שהמדד החל להיאסף, ובשנה השנייה ברציפות שבה נשבר שיא קודם.

הדו"ח מייחס את הזינוק בעיקר לעלייה חדה באזור אסיה-פסיפיק ובחלקים מאירופה היבשתית: ב-DAX הגרמני נרשמו 8 עזיבות מנכ"לים ב-2025 לעומת 3 בלבד ב-2024; ב-NIFTY 50 ההודי הכפילה עצמה כמעט העזיבות, מ-3 ל-7; וב-STI הסינגפורי עלה המספר מ-3 ל-5. לעומת זאת, בשווקים המערביים הגדולים התחלופה נותרה גבוהה אך יציבה יחסית: ב-S&P 500 נרשמו 59 עזיבות מנכ"לים ב-2025, רק אחת יותר מב-2024; וב-FTSE 100 הבריטי נרשמו 14 עזיבות, עלייה קלה מ-12.

למה זה קורה?

לפי Russell Reynolds, "תחלופת מנכ"לים גבוהה הפכה למאפיין קבוע של סביבת הממשל התאגידי כיום". בין הגורמים המרכזיים: פעילות אקטיביסטית של משקיעים שזינקה ב-23% ב-2025 (141 קמפיינים אקטיביסטיים מתועדים), אי-ודאות כלכלית וגיאופוליטית מתמשכת, ותפקיד המנכ"ל שהופך למורכב ותובעני יותר מאי פעם. כפי שמנסח זאת ראסטי אוקלי, שותף בכיר ב-RRA: "מרווח הטעות של מנכ"לים הצטמצם משמעותית ככל שציפיות המשקיעים מתעדכנות — לעיתים קרובות בהובלת אקטיביזם".

ענפי הטכנולוגיה בלטו במיוחד עוד לפני שיא 2025: כבר ב-2024 דיווחה Russell Reynolds כי ענף הטכנולוגיה רשם 40 עזיבות מנכ"לים ברחבי העולם — כ-50% יותר מהממוצע של שש השנים שקדמו לכך. מגמה זו, שנמשכה גם ב-2025, מוסברת בין היתר בקצב השינוי הטכנולוגי המואץ (בפרט עליית הבינה המלאכותית), שמחייב חברות טכנולוגיה להוכיח הסתגלות ניהולית מהירה יותר מרוב הענפים האחרים.

הוותק מתכווץ: מ-8.3 שנים ל-7.1 שנים בתוך ארבע שנים

מעבר למספר העזיבות, המגמה הבולטת לא פחות היא התכווצות משך הכהונה. משך הכהונה העולמי הממוצע של מנכ"ל עוזב ירד ל-7.1 שנים ב-2025 — שפל של שש שנים, המשקף רמות שהיו אופייניות לתקופה שלפני הקורונה (2019). מדובר בירידה חדה מהשיא של 8.3 שנים שנרשם ב-2021 וב-2023.

מגמה זו מלווה בעלייה חדה בכהונות קצרות במיוחד: 11 מינויי מנכ"ל ב-2025 הסתיימו בתוך פחות משנה — נתון השווה לשיא הקודם שנרשם ב-2018 — ומספר הכהונות הקצרות (עזיבה תוך 30-36 חודשים מכניסה לתפקיד) עלה ב-79% משנה לשנה עד הרבעון הרביעי של 2025. יחד עם זאת, לא כל התמונה שלילית: 32% מהעזיבות ב-2025 היו תוצאה של תחלופה מתוכננת מראש (Planned Succession) שנקבעה כחלק מתהליך ממשל תאגידי מסודר — עלייה חדה מ-22% ב-2024, המצביעה על כך שדירקטוריונים רבים יותר מנהלים את חילופי המנכ"ל כתהליך אסטרטגי ולא כתגובה נקודתית לכישלון.

ישראל: משרדי הממשלה כמעבדת תחלופה קיצונית

בהיעדר מדד רשמי לתחלופת מנכ"לים בחברות הישראליות, ניתן ללמוד רבות מהמגזר שבו קיימת שקיפות רגולטורית מלאה — משרדי הממשלה. ניתוח שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, המבוסס על מאגר נתונים מקיף של מינויי מנכ"לים רשמיים בממשלה, מצא כי מאז ראשית כהונת הממשלה ה-30 בשנת 2003 ועד אמצע יולי 2025 — כ-22 שנים — מונו 246 מנכ"לים למשרדי הממשלה (מתוכם 38 בלבד נשים, כ-15%).

קצב המינויים הזה — כ-11 מינויי מנכ"לים בממוצע בכל שנה על פני עשרות משרדי ממשלה — משקף תחלופה תכופה משמעותית, המושפעת בעיקר מכך שתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי מוגדר בישראל כ"מינוי אישי" של השר: כל שר רשאי, בכל רגע נתון, להחליף את המנכ"ל המכהן, וכל חילופי ממשלה או שרים מובילים במקרים רבים גם לחילופי מנכ"לים — גם כאשר אין כל טענה לגבי תפקוד המנכ"ל היוצא.

מעבר לפער המגדרי החריף, הנתונים חושפים גם עד כמה משך הכהונה של מנכ"ל משרד ממשלתי קצר יחסית: אם מניחים כי מספר משרדי הממשלה נע סביב 29-33 בכל נקודת זמן על פני התקופה הנבחנת, הרי שכ-246 מינויים על פני כ-22 שנה מצביעים על משך כהונה ממוצע גס של כ-2.5 עד 3 שנים למינוי — קצר משמעותית ממשך הכהונה העולמי הממוצע של מנכ"ל בחברה ציבורית (7.1 שנים לפי RRA). זהו הבדל מהותי הנובע ממבנה שונה לחלוטין: בעוד שמנכ"ל חברה ציבורית מתמנה ומתפטר בהתאם לביצועים עסקיים ולתהליכי ממשל תאגידי, מנכ"ל משרד ממשלתי תלוי במידה רבה בהישרדות הפוליטית של השר שמינה אותו ובהרכב הממשלה כולה.

מעניין לשים לב גם לפער בין שרים לשרות בשיעור התחלופה שהם יוזמים: על פי אותו ניתוח, 31% ממינויי המנכ"לים שביצעו שרות בשני העשורים האחרונים היו של נשים, לעומת 12% בלבד ממינויי השרים — פער שמתקיים לצד הממצא שהממשלה הנוכחית (ה-37) לא מינתה ולו מנכ"לית אחת דרך אף שר, גבר או אישה כאחד. ניתוח נוסף של המכון מראה כי שרים ממפלגות מרכז ושמאל מינו נשים לתפקידי מנכ"ל בשיעור גבוה משמעותית (כ-28%-29% מהמינויים) לעומת שרים ממפלגות ימין ומפלגות דתיות-חרדיות (כ-10%, כאשר מקרב 43 מינויים של שרים ממפלגות דתיות וחרדיות לא מונתה ולו מנכ"לית אחת). התמונה הזו ממחישה עד כמה תחלופת מנכ"לים במגזר הציבורי בישראל שזורה בזהות הפוליטית והאידאולוגית של הגורם הממנה — היבט שאין לו מקבילה של ממש בעולם התאגידי הפרטי, שבו הגורם הממנה הוא דירקטוריון מקצועי הפועל (לפחות להלכה) לפי שיקולים עסקיים.

חברות ממשלתיות: תחלופה מסיבית תחת זרקור מבקר המדינה

גם בחברות הממשלתיות — הגופים העסקיים שבבעלות המדינה, הכפופים לפיקוח רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר — מתעד מבקר המדינה מקרים חוזרים של תחלופת הנהלה בכירה בקצב חריג. בדוח משנת 2024 על הפיקוח והבקרה על החברות הממשלתיות, ציין מבקר המדינה כדוגמה מובהקת את המקרה של חברת החשמל: בתוך שנה אחת התחלפה מרבית שדרת הניהול הבכירה של החברה — מנכ"ל, סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה, סמנכ"ל ייצור, סמנכ"ל כספים, יועץ משפטי, דובר וסמנכ"ל פרויקטים הנדסיים — כאשר תפקידים נוספים היו צפויים להתפנות ברבעונים הקרובים. מבקר המדינה הזהיר במפורש כי "תחלופה מסיבית זו של שדרת הניהול בחברה מחדדת את הצורך והחשיבות בפעילות תקינה של דירקטוריון החברה ואיושו המלא".

הדוח מצביע גם על בעיית איוש מבנית רחבה יותר בממשל התאגידי של החברות הממשלתיות: מתוך 620 משרות בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, כ-44% אינן מאוישות, ו-52 מתוך 109 הגופים המפוקחים על ידי רשות החברות הממשלתיות פעלו ללא דירקטוריון מלא. מצב זה של דירקטוריונים חלקיים מקשה על ניהול תקין של תהליכי מינוי ופיטורי מנכ"לים, ועשוי להסביר חלק מהתחלופה הבלתי-מסודרת המתועדת בדוחות.

נתון נוסף מהדוח: שיעור הנשים המכהנות כמנכ"ליות בחברות הממשלתיות וכיו"ריות דירקטוריון נותר נמוך — 14% בלבד מהיו"רים הם נשים — תמונה עקבית עם הפער המגדרי שנמצא גם במשרדי הממשלה וגם בחברות הציבוריות (כפי שנמצא בדו"ח EY ישראל לתגמול הבכירים).

חברות ציבוריות בבורסה: הפער שאין עליו נתון רשמי

בניגוד למשרדי הממשלה ולחברות הממשלתיות, לגבי חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה בתל אביב אין בישראל דוח שנתי ייעודי העוקב אחר שיעור תחלופת מנכ"לים או משך כהונתם הממוצע, כפי שקיים למשל בדו"ח התגמול השנתי שמפרסמת EY ישראל. עם זאת, ניתן להצביע על שני היבטים רגולטוריים עקיפים שמעצבים את סביבת התחלופה בשוק ההון הישראלי.

ראשית, חוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע לגבי דירקטורים בלתי תלויים בחברה ציבורית (להבדיל ממנכ"לים) מגבלת כהונה מפורשת: דירקטור בלתי תלוי אינו יכול לכהן בחברה מעל ל-9 שנים ברציפות. מגבלה זו, אף שאינה חלה ישירות על תפקיד המנכ"ל, יוצרת נורמת ממשל תאגידי של רענון תקופתי בדרגי הפיקוח הבכירים ביותר בחברה — נורמה שמשליכה בעקיפין גם על הציפייה לרענון בהנהלה הבכירה. שנית, מבנה התגמול שנחשף בדו"ח EY ישראל לתגמול הבכירים — שבו רכיב הבונוס מבוסס-הביצועים הוא המרכיב שצומח הכי מהר בחבילת התגמול — מייצר בפועל לחץ מתמשך על מנכ"לים להציג תוצאות עסקיות שוטפות, לחץ הדומה מבנית לזה שמניע לדברי Russell Reynolds את עליית התחלופה העולמית.

היבט נוסף שממחיש את הזיקה בין רגולציית תגמול לבין תהליכי תחלופה עולה ממסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא רגולציה ומנגנוני פיקוח על שכר מנהלים בכירים בחברות ציבוריות. המסמך מתאר כיצד חוק החברות מחייב גילוי פומבי מלא של כל התשלומים וההתחייבויות לתשלום שחברה ציבורית נוטלת על עצמה כלפי נושאי משרה — ובכלל זה תנאי פרישה ופיצויי סיום כהונה. שקיפות רגולטורית זו, שנועדה במקור להתמודד עם תרעומת ציבורית על "משכורות מפליגות", יוצרת בפועל גם מנגנון בקרה עקיף על תהליכי החלפת מנכ"לים: כל חבילת פרישה נדיבה במיוחד חשופה לביקורת ציבורית ולפיקוח מוסדיים, מה שמשפיע על האופן שבו דירקטוריונים ישראליים מנהלים משא ומתן על תנאי עזיבה של מנכ"ל יוצא.

למה מנכ"לים עוזבים? ארבע סיבות מרכזיות

• לחץ ביצועים ואקטיביזם משקיעים. קמפיינים אקטיביסטיים עלו ב-23% בעולם ב-2025, ודירקטוריונים מוגדרים כיום "מרווח טעות" קצר בהרבה מבעבר להערכת ביצועי המנכ"ל.
• תחלופה מתוכננת כחלק מממשל תאגידי תקין. העלייה החדה בשיעור התחלופה המתוכננת מראש (מ-22% ל-32% תוך שנה אחת) מצביעה על כך שדירקטוריונים רבים יותר מנהלים היום את נושא ההחלפה כתהליך יזום, ולא רק כתגובה למשבר.
• מורכבות תפקיד גוברת. טכנולוגיה מואצת (בפרט בינה מלאכותית), אי-ודאות גיאופוליטית מתמשכת ודרישות שקיפות/ESG גוברות — כולן מעלות את הסטנדרט לניהול מוצלח ומקצרות את משך הזמן שדירקטוריונים מוכנים להמתין לתוצאות.
• בישראל — מבנה מוסדי ופוליטי ייחודי. במגזר הציבורי, תחלופת המנכ"ל קשורה קשר הדוק לתחלופה פוליטית (חילופי שרים וממשלות), ובחברות הממשלתיות — לאיוש חלקי של דירקטוריונים ולבעיות ממשל תאגידי מבניות, כפי שמתעד מבקר המדינה.

מה זה אומר למנכ"לים ולדירקטוריונים בישראל

• תכנון רציפות מנהיגות (succession planning) הופך קריטי. ככל שהתחלופה המתוכננת גדלה בעולם, דירקטוריונים ישראליים שעדיין מתייחסים לחילופי מנכ"ל כאירוע חירום ולא כתהליך מתוכנן — נשארים מאחור מבחינת ממשל תאגידי מודרני.
• מנכ"לים חדשים נכנסים ל"שעון רץ" קצר יותר. עם קיצור הוותק הממוצע העולמי ל-7.1 שנים ועלייה בכהונות קצרות במיוחד, הציפייה להראות תוצאות מוקדמות בתפקיד עולה — מה שמשפיע גם על אופן בניית תוכניות עבודה של מנכ"לים חדשים בישראל.
• איוש דירקטוריונים מלא הוא תנאי בסיסי ליציבות ניהולית. ממצאי מבקר המדינה על חברות ממשלתיות עם דירקטוריונים חלקיים מדגישים כי חלק ניכר מהתחלופה ה"כאוטית" נובע ממחסור בגורם מפקח פעיל — לקח רלוונטי גם לחברות פרטיות וציבוריות.
• נדרש מדד ישראלי ייעודי לתחלופת מנכ"לים בחברות ציבוריות. היעדר דוח שנתי מסודר, כפי שקיים לתחום השכר, מקשה על דירקטוריונים ומשקיעים ישראלים להעריך האם קצב התחלופה בשוק המקומי תואם, חורג או פיגר אחרי המגמה העולמית.

כיסא פחות יציב, ציפיות גבוהות יותר

תחלופת המנכ"לים העולמית שברה ב-2025 שיא לשנה שנייה ברציפות, ומשך הכהונה הממוצע התכווץ לרמה הנמוכה ביותר מזה שש שנים. מגמה זו, שמונעת משילוב של אקטיביזם משקיעים, מורכבות ניהולית גוברת ותכנון רציפות מנהיגות משופר, ניכרת בבירור גם בישראל — אך בעיקר במגזר הציבורי-ממשלתי, שבו נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה ומבקר המדינה מציירים תמונה של תחלופה תכופה, המושפעת יותר ממבנה פוליטי ומוסדי מאשר מביצועים עסקיים גרידא. הפער הבולט ביותר שנחשף בתחקיר הוא דווקא ההיעדר: בניגוד לשכר בכירים, שעליו קיים דיווח שנתי מסודר, שוק ההון הישראלי עדיין נעדר מדד רשמי לתחלופת מנכ"לים בחברות ציבוריות — פער מידע שכדאי למקבלי ההחלטות בשוק ההון הישראלי לסגור.