הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לשנות את שיטת התמרוץ של העובדים ביחידה/ארגון שלנו.
בין אם קיים מודל פעיל ובין אם לאו, בניית מודל תמריץ אינו דבר של מה בכך. בין אם רוצים לתגמל אנשי מכירות, שרות, או תפעול, יש המון שאלות שצריך לשאול כדי לנסות ולהגיע למודל האופטימלי שנכון לאותה תקופה, לדוגמא:
- מהי מטרת התמריץ? מהם הפרמטרים אותם אני רוצה לשפר ביחידה/ארגון שמצדיקים תשלום תמריץ מעבר לשכר של העובד?
- איך אני מהדק את הקשר בין המודל ליעדי הארגון?
- מהו גובה התמריץ האפקטיבי לעידוד העובד להשאת הביצועים?
- מהי רמת ההשפעה של העובד על אותם פרמטרים?
- האם להציב תנאי מינימום לקבלת התמריץ? אולי להגביל בתקרה מקסימלית?
- האם אני יודע למדוד את הפרמטרים באופן אובייקטיבי ובשקיפות מלאה על מנת שלא לפגוע באמון של העובד במודל?
- מהי מידת ההשפעה במודל שאני מעוניין לתת למנהל, אם בכלל?
- איך אני בונה את המודל שימריץ לא רק את העובדים הטובים ביחידה וחלילה יגרום לפחות טובים לוותר כבר בתחילת החודש? ואולי דווקא הטובים לא צריכים בכלל תמריץ כדי להיות טובים כי הם פשוט טובים?
- האם אני יודע לשקף לעובד את ביצועיו לאורך כל תקופת המדידה או שאני "מפתיע" אותו בתלוש השכר?
- איך אני בונה את המודל שיהיה אטרקטיבי ולא סטטי כעוד רכיב מהשכר?
- ואולי בכלל לא צריך מודל אלא מנגנון עידוד אחר כמו תחרויות, ליגות, משחקים חברתיים וכד'?
עוד מאמרים בנושא...
פירוק חמשת המיתוסים של חדשנות: מה מנכ"לים לא מספרים לכם
פירוק חמשת המיתוסים של חדשנות: מה מנכ"לים לא מספרים לכם חדשנות נתפסת בעיני רבים כלחם החוק של צמיחה עסקית. מנכ"לים משקיעים בה מיליארדים, מקימים חממות פנימיות ומעודדים "חשיבה מחוץ לקופסה". אולם מחקרים עדכניים חושפים פער כואב: כ־70% מיוזמות החדשנות הארגוניות אינן מגיעות לכדי
איך תשברו את תקרת הזכוכית של הבינה המלאכותית? האסטרטגיות שמובילות להחזר השקעה אמיתי
שבירת תקרת הזכוכית של הבינה המלאכותית: אסטרטגיות ל‑AI ברמת תשואה הבינה המלאכותית אינה עוד חזון עתידי. היא כבר משנה תעשיות שלמות, אבל רוב הארגונים עדיין מתקשים לממש את הערך העסקי הגלום בה. מנכ"לים רבים חווים "תקרת זכוכית" של בינה מלאכותית: השקעות כבדות, אך
הקרב על תשומת הלב: איך מנכ"לים משבשים את מעגלי הקשב ההרסניים של הארגון
המשאב הנדיר ביותר בעולם העסקים המודרני אינו זמן, כסף או כישרון. המחסור הקריטי באמת הוא תשומת לב. Herbert A. Simon, חתן פרס נובל לכלכלה, טבע את המונח "כלכלת קשב" כבר בשנות ה-70. הוא ניבא כי שפע המידע ייצור מחסור במה שמעבד אותו. ההבנה הזו מעולם לא
המנכ"ל החמקן: טקטיקות מנהיגות מתחת לרדאר בעידן של שקיפות טוטאלית
דמיינו מנכ"ל אידיאלי. סביר להניח שעלתה בדמיונכם דמות כריזמטית, נואמת בפני קהל, מקבלת החלטות דרמטיות ומושכת תשומת לב תקשורתית. אולם, מחקרים עדכניים מצביעים על כיוון הפוך. מנהיגות שקטה עשויה להיות דווקא המתכון להצלחה מתמשכת, במיוחד בניהול תחת לחץ. בשנים האחרונות, יותר ויותר חוקרים מטילים ספק במודל המסורתי
ההזדמנות הגיאופוליטית: איך מנכ"לים ישראלים יכולים לנצל את "חלון ההזדמנויות" האזורי
מנכ"לים ישראלים רגילים להתייחס לגיאופוליטיקה כאיום קבוע. מלחמות, חרמות ואיומים ביטחוניים הם חלק מהשגרה. אולם בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במפת היחסים האזורית. הסכמי אברהם, הנורמליזציה עם מרוקו, סודן ובחריין, והקשרים ההולכים ומתהדקים עם מדינות המפרץ – כל אלה יצרו "חלון הזדמנויות" היסטורי. מנכ"לים חכמים
מנכ"ל 2030: הטרנספורמציה מאדריכלות ארגונית לעיצוב תודעה ותרבות
תפקיד המנכ"ל עובר טרנספורמציה עמוקה. מחקרי עתידנות מעידים כי עד 2030, כמעט כל ארגון יידרש להתמודד עם מציאות בלתי צפויה. שילוב של משברים גלובליים, מהפכות טכנולוגיות ושינויים בציפיות העובדים יוצר צורך דחוף בפרדיגמת ניהול חדשה. מנכ"לים רבים עדיין פועלים כ"אדריכלי מערכת". הם מתכננים מבנים, מגדירים
